כשאתה זקן, ואפור, ומנומנם, ומהנהן ליד האש...
זה המשורר ייטס חשב הבית הטוב ביותר.
ו כפי שהפילוסוף אפלטון אמר פעם, "אין מקום נעים יותר מאשר ליד האש."
האח, זה מאזין מתחשב, אם אתה צעיר או זקן, זה לא לנטוש, זוהר וחם בשקט מחכה לך.
אור האש המקפץ שלה הוא למעשה הזיכרון של הטיימס, המשקף את השינויים החברתיים מעתיקות למודרניות, כמו גם את השינויים בסגנונות ארכיטקטוניים, הקרנת הרעיונות האישיים של בעלי אומנים ומעצבים.
מפתיחת השמים בפנגו ועד לקידוח עץ לאש, ולאחר מכן לאח המרכזי הגדול של מלכי הדלתות של אנגליה (1485-1603), אנשים לא יכלו לוותר על המרדף אחר חום.
לבסוף, עד סוף שושלת טיודור, האח, עם אפקט הדקורטיבי וההתחממות הייחודי שלו, החליף את האח הגדול המרכזי, ובהדרגה הפך לחלק חשוב שאין לו תחליף בחלל הפנימי של המבנים המערביים.
האח עובר דרך הארכיטקטורה המערבית, מן הרנסנס - בארו - גאורגיה - האבולוציה בסגנון רוקוקו, באותו הזמן כדי לאשר את השינויים של טיימס.
בתהליך ההתנגשות התרבותית ממזרח למערב, שנגחאי הייתה עיר הנמל הראשונה שנכנסה לסין, המיוצגת במיוחד על ידי וילות יוקרתיות בשנגחאי, הושפעה עמוקות מהאווירה ההיסטורית שלה. האח הפך לסמל מרכזי של האדריכלות בשנגחאי.
האווירה האמנותית הייחודית שהיא מפרישה היא לא רק העברת חום עתיק, אלא גם התגלמות השינוי התרבותי.
אנשים במרדף אחר איכות אוהבים במיוחד לבנות אח באזור הנוח ביותר של הבית שלהם ולאחר מכן לשים את אוסף פרטי משלהם.
ליד האש היו ספות מכופפות, שהאזינו למוזיקה מתמשכת;
עם תנועת העיניים, היד סובבה באיטיות את דפי הספר, מדי פעם ללגום תה, או ללגום קפה ריחני.
משתהה בקטורת האורן הבוערת, הזמן זורם לאט אבל עקבות קשה לזהות......
עם זה, החיים אלגנטיים ושקטים כמו שיר.
בין זוהר האש, החיים של הבניין יש טמפרטורה, תרבות הווילה היא אצילית יותר ושלם.
אני זוכר את ילדותי, כשהתקפתי את ידי הקטנה ליד הים, והקשבתי בתשומת לב לעלי באבא ול-40 הגנבים, ונפלתי לשינה מתוקה;
ובכל בוקר חג המולד ליד ההפתעה האח, מעתה והלאה לסנטה קלאוס מלא מרגש ומצפה, האח מתחת לארובה הוא אזור המסתורין המאושר ביותר.
וכשאתה פוגש עוד נשמה פועמת, הפיצוח של עצי הסקה בוער, הדרך הפרימיטיבית ביותר של חימום פרשנות של המוזיקה המרגשת ביותר של החיים.
השווה עם מיזוג האוויר הנוכחי, לאח תמיד יש את היתרון שלא יכול לנער: חימום מהיר, צריכת האנרגיה נמוכה, תחושה חמה היא לאט וטבעי לקבל נכון, זה תקשורת הנשימה בין סוג של בית ואדם, זה המקום בלתי נשכח בחום ביתי.
כמה מלמלו לפניו?
כמה סיפורים משתהים ועפו לנגד עיניו?
למעשה, להתאהב באח זה להתאהב בתעלומה העתיקה שלו, בנוחות הרפויה של המשפחה הקודמת, ובחום הנצחי שירש.
זה כמו שבכל פעם שאתה סוגר אותו, החום עדיין מתמהמה, ממלא את טעם השינה של הסיפור